Vayedaber

Sanhedrine

Daf 25b

משנה: אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה בַחֹדֶשׁ עֵדוּתָן קַיֶּמֶת שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ וְזֶה לֹא יָדַע. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ עֵדוּתָן בְּטֵילָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קַייֶמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשֶׁבַע עֵדוּתָן בְּטֵילָה שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַמִּזְרָח וּבְשֶׁבַע בַּמַּעֲרָב׃

Traduction

Si un témoin dit que l’acte incriminé a eu lieu le 2e jour du mois et l’autre dit le 3e jour, le témoignage est valable, car il est possible que l’un d’eux ne sache pas si le mois précédent était plein ou non (de 29 ou 30 jours); mais si l’un dit que l’action a eu lieu le 3e jour du mois, et l’autre dit le 5e, le témoignage est nul. Si un témoin dit que l’action a eu lieu à 2 heures et l’autre dit à 3 heures, le témoignage est valable (on peut se tromper d’une heure); mais si l’un dit à 3 heures, et l’autre dit à 5 heures, le témoignage est nul. R. Juda dit qu’il est valable (selon lui, on peut se tromper de 2 heures). Si l’un dit à 5 heures et l’autre dit à 7 heures (153)Autrement dit: à 11 h. du matin, et l'autre dit: 1 h. après midi., le témoignage est nul, car on ne peut pas confondre l’heure où le soleil est à l’ouest avec l’heure où il est à l’est.– (154)La Guemara de ce est traduite (Pessahim 1, 4)..

Pnei Moshe non traduit

מתני' שזה ידע בעיבורו של חדש. זה שאמר בשנים ידע שהחדש שעבר מלא היה ויום ראשון דר''ח שהוא יום שלשים מחדש שעבר היה ודוקא עד חצות החדש אבל מכאן ואילך כגון שאחד אומר בי''ו בחדש ואחד אומר בי''ז בחדש עדותן בטילה שחזקה אין עובר חצי החדש עד שכל העולם יודעין אימתי היה ראש החדש:

עדותן בטילה. דבתרי עיבורי לא טעו אינשי:

עדותן קיימת. דטעו אינשי בהכי:

ר' יהודה אומר קיימת. דעביד אינש דטעה כולי האי ואין הלכה כר' יהודה:

שבחמש חמה במזרח. ממקום זריחת החמה עד אמצע הרקיע קרוי מזרח ומאמצע הרקיע עד מקום השקיעה קרוי מערב:

הלכה: אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ כול'. עַד הֵיכָא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד רוֹב הַחדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כְּגוֹן הָעִירוֹנִין הַלָּלוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינָן כְּלוּם. וְאָמַר רִבִּי יָסָא. כְּגוּן אֲנָא דְמִן יוֹמוֹי לָא צְלִית מוּסָפָא מִן דְלָא יְדַע אֵימַת יַרְחָא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' עד היכא. תלינן בטעות שלא ידע בעיבורו של חדש:

עד רוב החדש. ולא עד בכלל כדפרישית במתני':

כגון העירנין הללו. בני עירוניות והכפרים שאינן יודעין בעיבורו של חדש תולין בהן שטעו בזה:

אינן כלום. כלומר לאו דוקא עירנין אלא בין בני עיירות ובין בני כרכין תולין בהן שטעו ואין תולין אלא עד רובו של חדש א''נ אינן כלום על מנהג אותן עירנין קאמר שאין מנהגן יפה במה שאין מדקדקין לידע בעיבור חדש עד רובו של חדש והשתא שייך שפיר כגון אנא דבתריה:

כגון אנא. כלומר אני מדקדק לידע אפילו בתחלת החדש ומימי לא התפללתי מוסף של ר''ח אם לא הייתי יודע יום האחד של החדש על נכון:

רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן מִדִּבְרֵיהֶן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן. זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר. יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ חִלֵּק. הָא כֵיצַד. תֶּן לוֹ שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן. זֶה אַרְבָּעָה עָשָׂר. יָכוֹל כָּל הַיּוֹם. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ חִלֵּק. חֶצְיוֹ לְחָמֵץ וְחֶצְיוֹ לְמַצָּה. מִחְלֶפֶת שִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר. תַּמָּן אָמַר. אַךְ לְרַבּוֹת. וָכָא אָמַר. אַךְ לָמָעֵט. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמֵי. מִיעֲטוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵחָמֵץ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. עַל אֲכִילָתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ. עַל עֲשִׂייָתוֹ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ר''מ אומר. בפסחים קאי וסוגיא זו כתובה התם בפ''ק אפלוגתא דר''מ ור' יהודה דמתני' שם ר''מ אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ומפרש לה במאי פליגי ר''מ סבר משש שעות ולמעלה מדבריהן הוא שאסור לאכול חמץ וכדדריש לקמן דלא מרבינן מקרא אלא שעה אחת קודם שקיעת החמה והלכך לא עבדי רבנן הרחקה כולי האי הואיל ועיקר איסור אכילת חמץ אחר חצות מדבריהן הוא דאסור:

דברי תורה. והואיל ומן התורה אסור הוא עבדו ביה רבנן הרחקה דאין אוכלין כל חמש ולקמן פריך עלה:

אך ביום הראשון. תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ וגו' זה חמשה עשר כדכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא וגו':

יכול משתחשך. דאין ביעורו אלא משתחשך בארבעה עשר ויהא אוכל חמץ עד הלילה:

ת''ל אך חלק. הא כיצד ליתן שעה אחת קודם שקיעת החמה שיבערנו ומכאן ואילך קאי באיסור אכילת חמץ והיינו ביום הראשון כלומר סמוך ליום הראשון תשביתו:

אך ביום הראשון זה ארבעה עשר. ר' יהודה ס''ל הראשון דמעיקרא משמע כד''א הראשון אדם תולד:

ת''ל אך חלק. חוציהו חציו לחמץ וחציו למצה אך חץ הוא בגימטריא דאח''ס בט''ע גי''ף דכ''ץ הח' במקום האל''ף והצ' במקום הכ':

מחלפת שיטת ר''מ תמן אמר אך לרבות. כלומר בפסחים דדריש אך לרבות לאסור חמץ בי''ד שעה אחת קודם שקיעת החמה:

וכא אמר אך למעט. בפ''ק דביצה דפליגי ר' יהודה ור''מ במכשירי אוכל נפש בי''ט דר' יהודה מתיר ולר''מ אסור כסתם מתני' דפ''ה דביצה ופ''ק דמגילה אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ומפרש בהאי תלמודא בפ''ק דביצה דלר' יהודה דמתיר אף מכשירי אוכל נפש מרקידין בי''ט ולמאן דאסר מפרש התם דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אך הוא לבדו הרי אילו מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקיד בי''ט אלמא דאך למעט היא:

מיעוטו שאינו בחמץ. צ''ל וכן הוא בפסחים. כלומר ה''נ מיעוט הוא דממעטינן כוליה יום ארבעה עשר מאיסור חמץ דלא תימא יום הראשון ארבעה עשר הוא לכך כתיב אך דאינו אסור אלא מקצתו ובשעה אחת קודם שקיעת החמה סגי:

רבי מאיר אומר לא תאכל עליו חמץ על אכילתו. השתא מפרש לה דקרא דלא תאכל עליו חמץ מיתרצא לתרווייהו דמר דריש להאי קרא כטעמיה ומר כטעמיה דלר''מ דסבירא ליה דאחר חצות אינו אסור מן התורה דריש להאי דכתיב גבי פסח לא תאכל עליו חמץ בשעת אכילתו הוא דהקפידה התורה דאלו בשעת עשיית הפסח לא נאסר חמץ ור' יהודה סבר בשעת עשייתו קאמר קרא לא תאכל עליו חמץ שהוא אחר חצות שהוא זמן להכשר שחיטת הפסח:

רַב אָמַר. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה הָעֵדוּת. דִּבְרֵי הַכֹּל הִכְחִישׁ עֵדוּת לְאַחַר עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מֵהָדָא. דָּמַר רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוּחְזַק הַמּוֹנֶה. זֶה אוֹמֵר. מִן הַכִּיס מָנָה. וְזֶה אוֹמֵר. מִן הַצְּרוֹר מָנָה. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת אוֹף רַב מוֹדֶה שֶׁבָּֽטְלָה הָעֵדוּת. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים. אַחַת אוֹמֶרֶת. מִן הַכִּיס מָנָה. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. מִצְּרוֹר מָנָה. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה עֵדוּת. וּכְרַב לֹא בָֽטְלָה עֵדוּת. אַחַת אוֹמֶרֶת. לְתוֹךְ חֵיקוֹ מָנָה. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. לְתוֹךְ פּוּנְדָּתוֹ מָנָה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. אֶחָד אוֹמֵר. בַּסַּייִף הֲרָגוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. בַּמַּקֵּל הֲרָגוֹ. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת אוֹף רַב מוֹדֶה שֶׁבָּֽטְלָה הָעֵדוּת. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים. אַחַת אוֹמֶרֶת. בַּסַּייִף. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. בַּמַּקֵּל. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה עֵדוּת. וּכְרַב לֹא בָֽטְלָה עֵדוּת. אַחַת אוֹמֶרֶת. לַצָּפוֹן נָטָה. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. לַדָּרוֹם פָּנָה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִכְחִישׁ עֵדוּת לְאַחַר עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. חֵיילֵיהּ דְּרַב מֵהָדָא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוּדָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. הוֹאִיל וְזוֹ וָזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַייָם יִנָּשֵׂאוּ. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּעֵדִים. מַה בֵין עֵדִים וּמַה בֵין צָרָה. לֹא עָשׂוּ דִּבְרֵי צָרָה בַחֲבֵירָתָהּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִין אָֽמְרָהּ רִבִּי לָֽעְזָר מִינִּי שְׁמָעָהּ וַאֲמָרָהּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה עֵדוּתָן בְּטֵילָה. מָה עֲבַד לָהּ רַב. אָמַר רִבִּי מָנָא. פָּתַר לָהּ רָב עֵד בְּעֵד. אָמַר רִבִּי אָבִין. 25b אֲפִילוּ יִפְתָּר כַּת בְּכַת שַׁנְייָא הִיא לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּכְתִיב צֶ֥דֶק צֶדֶ֭ק תִּרְדּוֹף.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות. הכחשת העדים שהן בגופה של עדות לא בטלה העדות וכדמסיק לקמן דבב' כתי עדים קאמר:

ד''ה הכחיש עדות לאחר עדות. הכחשה דלאחר שנעשה הדבר ולאו בגופה של עדות הוא כ''ע מודים דלא בטלה העדות כדמפרש ואזיל:

חיילי' דר' יוחנן מהדא. וביבמות ובנזיר גרסי' ר' יוחנן כדעתיה לטעמיה הוא דאזיל:

דאמר ר' בא בשם ר' יוחנן הוחזק המונה. אם מעידין שהוחזק המונה בפניהם כלומר שראו המלוה מונה מעות ליד הלוה:

זה אומר וכו'. כלומר ואם בכת אחת וזה אומר מן הכיס מנה ואחד אומר מן הצרור מקישורי מעות שלו מנה דהוי הכחשה בגופה של עדות בזה אף רב מודה שבטלה העדות דכיון דכת אחת הן ואחד מהן ודאי שקרן הוא שוב אין כאן עדות:

מה פליגין. לא נחלקו אלא בב' כיתי עדים אחת אומרת וכו' והכחשה דבגופה של עדות היא סבירא ליה לר' יוחנן דאף בב' כיתות בטלה העדות:

וכרב. ולדעתיה דרב לא בטלה העדות דכיון דב' כתי עדים הן אמרינן דכת א' אמת הן אומרין ועל כל פנים יש כאן עדות שלם שזה לוה מזה:

אחת אומרת לתוך חיקו מנה וכו' דברי הכל הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות. כצ''ל וכן הוא ביבמות. דהכחשה לא הוי אלא לאיזו כלי מנה הלוה אח''כ להמעות והוי הכחשה לאחר גופה של עדות וד''ה לא בטלה העדות:

אחד אומר בסייף הרגו וכו'. כלומר וכי היכי דפליגי בדיני ממונות כן נמי פליגי בדיני נפשות דבכת אחת כ''ע מודים דבטלה העדות בהכחשה בגופה של עדות ובב' כיתי עדים הוא דפליגי:

אחת אומרת לצפון נטה. הרוצח אחר שהרגו ואחת אומרת לדרום הוי הכחשה לאחר גופה של עדות וד''ה לא בטלה העדות:

חייליה דרב. סייעתי' דרב דסבירא ליה דאפילו בגופה של עדות לא הוי הכחשה בב' כתי עדים:

מהדא דתנינן תמן. ביבמות אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר''מ אומר הואיל והן מכחישות זו את זו לא ינשאו ר' יודה ור''ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו וס''ל לרב הלכה כר' יודה ור' שמעון דאמרי דלא הוי הכחשה הואיל ומודות שאינו קיים והא נמי כב' כיתי עדים דמי שהרי האמינה התורה בעדות זו אפי' עד אחד ואפי' אשה וא''כ הה''ד נמי בב' כתי עדים אחת אומרת במקל הרגו ואחת אומרת בסייף הרגו הואיל ואלו ואלו אומרים שהרגו לא הוי הכחשה דבענין שהרגו לא איכפת לן ועדותן קיימת:

ולא שמיע ליה. ודחי לה הש''ס דליכא סייעתא מהתם לרב דכי לא שמיעא ליה הא דאמר ר' אלעזר התם לעיל על האי מתני' דר' יהודה ורבי שמעון גופייהו מודו בעדים דבכה''ג הוי הכחשה כדמפרש ואזיל מה בין עדים ובין צרה:

לא עשו דברי צרה בחבירתה כלום. שאני צרה דאין דבריה לגבי חבירתה כלום לאוסרה וברישא דהתם נמי באחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא ותנטל כתובתה דאין דברי הצרה שאומרת לא מת לגבה כלום ולא האמינו חכמים לדבריה לאסור חבירתה ואלו בעדים בכה''ג אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת הוו תרי לגבי תרי והוי הכחשה והלכך לא גמרינן עדים מצרה:

אין אמרה. אם רבי אלעזר הוא דאמרה ממני קיבל לזה:

מתני'. דהכא פליגא על רב דקתני אפילו בבדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטילה:

פתר לה רב. דמתני' בעד בעד מיירי ובכת אחת הא אמרינן דמודה רב. דעדותן בטילה:

אפי' יפתר. לא היא דאפי' יפרש רב למתני' כת בכת בשתי כתות עדות מכחישות זו את זו נמי ל''ק דשנייא היא בדיני נפשות דמהדרינן אזכותא ומבטלינן לעדות בהכחשה כל דהו דכתיב צדק צדק תרדוף מצוה על הב''ד שיהפכו בזכות:

Sanhedrine

Daf 26a

משנה: הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶן מְכֻוָּנִין פּוֹתְחִין בִּזְכוּת. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת מַעֲלִין וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶן וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲפִילּוּ אָמַר הוּא יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת שׁוֹמְעִין לוֹ וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו׃

Traduction

Après avoir bien questionné le 1er témoin, on fait entrer le 2e et on lui adresse les mêmes questions; si les réponses sont conformes à celles du premier, on délibère en commençant par des réflexions favorables à l’accusé. Si l’un des témoins dit: ''J’ai un argument favorable à l’accusé'', on ne l’écoute pas (155)Encore moins, dit Rashi, si l'argument est défavorable.. Si l’un des disciples veut produire un argument contraire à l’accusé, on ne l’écoute pas (156)Il ne compte pas comme juge.. Mais si un disciple veut dire un argument favorable à l’accusé, on lui donne une place parmi les juges où il restera toute la journée, et si son argument est admissible, on l’accepte; si l’accusé même veut parler en sa faveur, on l’écoute, pourvu que l’argument soit admissible.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נמצאו דבריהן מכוונין. ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר פותחין לזכות ואומרין לו אם לא עברת אל תירא:

אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות. וכ''ש אם אמר חובה משתקין אותו דכתיב ועד לא יענה בין לזכות בין לחובה:

או אחד מן התלמידים. היושבים לפני הדיינים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו דכתיב אחד לא יענה בנפש למות ודרשינן דעל אחד מן התלמידים קאי ולמות הוא דלא יענה הא לזכות עונה:

ולא היה יורד משם כל היום. אפי' אין ממש בדבריו שלא תהיה עלייתו ירידה לו מפני הבושה ואם יש ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם:

מעבירין דינו למחר. משום דבעי הלנת דין:

ומזדוגין זוגות זוגות. בבתיהן או בשוק ונושאין ונותנין בדבר:

רִבִּי יוּדָן אִית לֵיהּ עֲשֵׂה 26a וְלֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ. עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עַל בִּיעוּרוֹ. עֲשֵׂה עַל אֲכִילָתוֹ. שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת. לֹא חָמֵץ. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. וְלֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ. לֹֽא תֹאכַ֤ל חָמֵ֔ץ. עֲשֵׂה עַל בִּיעוּרוֹ. שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְׂאֹ֖ר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם. לֹא תַעֲשֶׂה עַל בִּיעוּרוֹ. שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ר' יודן אית ליה עשה ולא תעשה וכו'. כלומר דהש''ס מתרץ דלא תיקשי הא לר' יהודה דדריש לה מקרא דרך דמן התורה אסור באכילת חמץ מאחר חצות א''כ קרא דלא תאכל עליו חמץ גבי פסח למה לי דבשלמא לר''מ לא קשיא למה לי האי קרא הא איהו נמי דריש ליה מאך לאסור שעה אחת קודם שקיעת החמה ועליו דריש על אכילתו וא''כ ממילא נפקא משום דאיכא לתרוצי אליבא דר''מ דאי לאו קרא דלא תאכל עליו חמץ לא הוי דרשינן מאך לאסור שעה אחת קודם ש''ה משום דה''א אך איצטריך לאסור משתחשך גופיה דאי לאו אך לא הוה ידעינן כלל דמשתחשך אסור דהא לדידיה יום הראשון חמשה עשר הוא והשתא דכתיב האי קרא דלא תאכל עליו דריש לה יכול משתחשך סגי ת''ל אך חלק אלא לר' יהודה דקאמר יום הראשון זה ארבעה עשר ואי לאו אך הוי אסרינן כל היום ומיהו מחצות ולמעלה שפיר נפקא לן דאסור וא''כ לדידיה קשיא הלכך מפרש לה דגם לר' יהודה לא תיקשי דקרא איצטריך ליתן עשה ול''ת על אכילת חמץ בשעת הפסח וכלומר משעת עשיית הפסח עד אחר שבעת ימים עובר בעשה ול''ת על אכילתו כמו דעובר בעשה ול''ת על ביעורו וכדמפרש ואזיל:

ולא תעשה על אכילתו לא תאכל עליו חמץ. כצ''ל וכן הוא בפסחים:

שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. וקאי בעשה דתשביתו משעת זמן עשיית הפסח כדדריש לעיל וילפינן נמי דבאותו הזמן קאי ג''כ בל''ת על ביעורו כתיב הכא שבעת ימים מצות תאכלו וגו' וכתיב שבעת ימים לא ימצא מה התם גבי עשה דתשביתו אחר חצות הוא בכלל אף כאן גבי לא תעשה:

הָא רִבִּי מֵאִיר אָמַר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָה מִדִּבְרֵיהֶן. שִׁשִּׁית אֲסוּרָה מִשּׁוּם גָּדֵר. חֲמִישִּׁית לָמָּה. מִשּׁוּם גָּדֵר. וְיֵשׁ גָּדֵר לְגָדֵר. אֶלָּא חֲמִישִּׁית מִתְחַלְּפָה בַשְּׁבִיעִית. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן אָמַר. אֵין חֲמִישִּׁית מִתְחַלֶּפֶת בַּשְּׁבִיעִית. וָכָא אָמַר. חֲמִישִּׁית מִתְחַלֶּפֶת בַּשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הַדָּבָר מָסוּר לַנָּשִׁים וְהֵן עֲצֵילוֹת. הָכָא הַדָּבָר מָסוּר לְבֵית דִּין וְהֵן זְרִיזִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תַּמָּן תְּחִילַּת חֲמִישִּׁית סוֹף שְׁבִיעִית. הָכָא סוֹף חֲמִישִּׁית תְּחִילַּת שְׁבִיעִית. וְתַנֵּי כֵן. תְּחִילַּת חָמֵשׁ חַמָּה בַמִּזְרָח וְסוֹף שֶׁבַע חַמָּה בַמַּעֲרָב. לְעוֹלָם אֵין חַמָּה נוֹטָה לְמַעֲרָב אֶלָּא בְסוֹף שֶׁנַע.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

הא ר' מאיר אמר. חסר כאן מן גדר לגדר קמא עד גדר לגדר בתרא. וה''ג בפסחים הא ר' מאיר אמר משש שעות ולמעלן מדבריהם שביעית אסורה משום גדר ששית למה משום גדר ויש גדר לגדר אלא שעה ששית מתחלפת בשביעית היא ר' יהודה אומר מחמש ולמעלן מדבריהן ששית אסורה משום גדר חמישית למה משום גדר ויש גדר לגדר אלא שחמישית מתחלפת בשביעית. כלומר דהשתא מפרש לה טעמא דפלוגתייהו במתני' התם דלר''מ דסבירא ליה אוכלין כל חמש דאסרו בששית והרי שביעית גופה גזירת חכמים היא לדידיה וא''כ ששית גזרה לגזרה היא וקאמר משום דאדם טועה בשעה ושלא יתחלף לו בין ששית לשביעית אסרו גם בששית וכן לר' יהודה טעמא דאסרו בחמישית אע''ג דששית גופה הוא מדבריהן משום דסבירא ליה דאדם טועה שתי שעות:

מחלפה שיטת ר' יהודה תמן אמר. גבי עדות במתני' דהכא דאין חמישית מתחלפת בשביעית דהא מודה הוא באחד אומר בחמש וא' אומר בשבע דעדותן בטלה כדקתני במתני' דאע''ג דס''ל אדם טועה בשתי שעות ובא' אומר בג' וא' אומר בה' עדותן קיימת מכל מקום בין חמש לשבע לא טעו אינשי כדמפרש טעמא במתני' ואמאי קאמר הכא גבי חמץ דטעו אינשי בין חמש לשבע:

תמן. בחמץ הדבר מסור לכל וגם לנשים והן עצילות וחיישינן דלא אתו למיטעי אפי' בין חמש לשבע אבל הכא בעדות הדבר מסור לבית דין שחוקרין ודורשין אותן והן זריזין כלומר העדים זריזין ביותר שלא לטעות בכך לפי שיודעין שסופן להדרש ולהחקר בב''ד:

ר' יוסי ב''ר בון אמר. בלאו הכי ל''ק דתמן בעדות א' אומר בחמש בתחילת חמש הוא וא' אומר בשבע בסוף שבע הוא והוו שלש שעות והלכך אע''ג דס''ל לר' יהודה אדם טועה בכך כדקאמר ברישא אחד אומר בשלש וא' אומר בחמש עדותן קיימת דאפילו תימא דרישא בענינא דסיפא מיתפרשא ובאחד אומר בתחלת שלש ואחד אומר סוף חמש סבירא להו נמי דטעו ועדותן קיימת מ''מ כיון דבסיפא איכא היכירא טובא לא טעו והוי הכחשה אבל הכא גבי חמץ סוף חמישית תחילת שביעית כלומר אי שרית להו למיכל בחמש חיישי' דאתו למיכל בסוף חמישית ובין סוף חמש לתחילת שבע ליכא היכירא כדתני לקמיה דבתחלת חמש הוא דחמה במזרח ובסוף שבע הוא דחמה במערב וא''כ אתו למיטעי בין סוף חמש ותחילת שבע ותחילת שבע כבר אסור הוא מדאורייתא ומשום סוף חמש אמרו רבנן דלא יאכל כל חמש ולא הוי גזירה לגזירה דסוף חמש איכא טעמא רבא דלא למיכל וכולא חמש חדא היא:

ותני כן. דמתחלת חמש לבין סוף שבע דוקא הוא דליכא למיטעי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source